<h1>שאילתות פרשת בשלח שאילתא מ"ט</h1>
<h2>דף מט.</h2>
וכמה שיעורא דעירובי חצירות כדתנן [עירובין פ':] וכמה שיעורן בזמן שהן מרובין מזון שתי סעודות לכולן בזמן שהן מועטין כגרוגרת והוצאת השבת לכל א' וא' והיכא דפלגיה לעירוביה ואחתיה בתרתי מאני לא הוי עירוב דאמר רב יהודה אמר רב שמואל החולק עירובו אין עירובו עירוב מאי טעמא עירוב שמיה דמערב ולא דמפליג [שם ל"א:] רב הונא אמר קטן גובה את העירוב [שם פ"ה:] וכי מחתין ליה צריכין לאחותיה בביתא מן ההוא חצר ואי שיתופי מבוי צריכין לאחותיה בחצר מן ההוא מבוי ואי אחתיה לעירוביה בבית שער אכסדרה ומרפסת כיון דלאו בני דירה נינהו לא הוי עירוב ומאן דיתיב התם לא צריך למיתן עירוב דתנן [שם סוכה ג':] הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב והדר שם אינו אוסר עליו ואי אחתיה נמי בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות לא הוי עירוב [שם] כדתניא בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין חוזרין עליו מעורכי מלחמה ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו את העירוב ואין עושין אותו עבור בין שתי עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בו קא תני מיהא אין מניחין בו עירוב [שם] מאי טעמא דלא חזי לדירה וכיון דלא חזי לדירה אין מניחין בו עירוב אבל שיתופי מבוי מניחין.
<h2>דף עו.</h2>
וכי משתרין בעירובי חצירות מחצר לחצר ומבית לבית היכא דשרי לעיולי ולאפוקי דרך פתחין אבל לא שרי לעיולי ולאפוקי דרך פתחין וקא בעי לאשלומי דרך גודא לא מישתרן בעירוב ואי איכא חלון דהויא ארבעה טפחים על ארבעה בתוך עשרה מישתרן בעירוב. ברם צריך אילו היכא דעירב לאישתרויי דרך חלון וקדיש יומא עליה ולבסוף אתו גוים וסתמוה לההוא חלון אי נמי נפל גודא ואסתתים ההוא חלון מהו לטלטולי דרך גגות מי אמרינן הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת או דילמא לא אמרינן הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת ת"ש [שם י"ז. צ"ג:] דאמר רבא בעי מיניה מרב הונא ובעאי מיניה מרב יהודה היכא דעירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך החלון ונסתם החלון מהו לטלטולי דרך גגות ואמרו לי הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת אי נמי שכח אחד מבני חצר ולא עירב איתסרו כולהו לעיולי ולאפוקי מחצר לבתים ומבתים לחצר ודאי כלים דשביתו בחצר שרי לטלטולינהו בכולה חצר מאי טעמא חצר אע"ג דאיכא דמר ודמר בגוה כחדא רשותא דמיא. ברם צריך מבתים לחצר ומחצר לבתים הא אמרינן דאסיר לעיולי ולאפוקי בשבת כי לא עירבו מהו לעיולי מחצר לגג ומגג לחצר ומגג לגג של חבירו מי אמרינן גג כבית משוינן ליה ואסיר או דילמא כיון דגגין אוירא בעלמא נינהו כחצר דמיין ושרו פליגי תנאי בהא מילתא דתנן [פ"ט.] כל גגות העיר רשות אחת הן ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל אחת ואחת רשות בפני עצמו רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות כולן רשות אחד לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית הילכתא כמאן ת"ש [צ"א.] דאמר רב הלכה כרבי שמעון כשלא עירבו אבל עירבו חצר בפני עצמו ובעי לאפוקי מאני מבתים לחצר אי שרית ליה לאפוקי מאני דשביתי בחצר לגגין דאידך חצר אתי לאפוקי נמי מאני דבתים דאידך חצר וחצירות הא לא מערבן ושמואל אמר בין עירבו ובין לא עירבו לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לגגין דאידך חצר והילכתא גגות וחצירות וקרפיפות ומבואות רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכם כרבי שמעון ואכסדרה ומרפסת נמי בהדייהו דתניא [שם:] גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן.
<h2>דף פ:</h2>
וכמה שיעורא דעירובי חצירות כדתנן וכמה שיעורן בזמן שהן מרובין מזון שתי סעודות לכולן בזמן שהן מועטין כגרוגרת והוצאת השבת לכל א' וא' והיכא דפלגיה לעירוביה ואחתיה בתרתי מאני לא הוי עירוב [שם מ"ט.] דאמר רב יהודה אמר רב שמואל החולק עירובו אין עירובו עירוב מאי טעמא עירוב שמיה דמערב ולא דמפליג [שם ל"א:] רב הונא אמר קטן גובה את העירוב [שם פ"ה:] וכי מחתין ליה צריכין לאחותיה בביתא מן ההוא חצר ואי שיתופי מבוי צריכין לאחותיה בחצר מן ההוא מבוי ואי אחתיה לעירוביה בבית שער אכסדרה ומרפסת כיון דלאו בני דירה נינהו לא הוי עירוב ומאן דיתיב התם לא צריך למיתן עירוב דתנן [שם סוכה ג':] הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב והדר שם אינו אוסר עליו ואי אחתיה נמי בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות לא הוי עירוב [שם] כדתניא בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין חוזרין עליו מעורכי מלחמה ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו את העירוב ואין עושין אותו עבור בין שתי עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בו קא תני מיהא אין מניחין בו עירוב [שם] מאי טעמא דלא חזי לדירה וכיון דלא חזי לדירה אין מניחין בו עירוב אבל שיתופי מבוי מניחין.
<h2>דף פט.</h2>
וכי משתרין בעירובי חצירות מחצר לחצר ומבית לבית היכא דשרי לעיולי ולאפוקי דרך פתחין אבל לא שרי לעיולי ולאפוקי דרך פתחין וקא בעי לאשלומי דרך גודא לא מישתרן בעירוב ואי איכא [ע"ו.] חלון דהויא ארבעה טפחים על ארבעה בתוך עשרה מישתרן בעירוב. ברם צריך אילו היכא דעירב לאישתרויי דרך חלון וקדיש יומא עליה ולבסוף אתו גוים וסתמוה לההוא חלון אי נמי נפל גודא ואסתתים ההוא חלון מהו לטלטולי דרך גגות מי אמרינן הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת או דילמא לא אמרינן הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת ת"ש [שם י"ז. צ"ג:] דאמר רבא בעי מיניה מרב הונא ובעאי מיניה מרב יהודה היכא דעירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך החלון ונסתם החלון מהו לטלטולי דרך גגות ואמרו לי הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת אי נמי שכח אחד מבני חצר ולא עירב איתסרו כולהו לעיולי ולאפוקי מחצר לבתים ומבתים לחצר ודאי כלים דשביתו בחצר שרי לטלטולינהו בכולה חצר מאי טעמא חצר אע"ג דאיכא דמר ודמר בגוה כחדא רשותא דמיא. ברם צריך מבתים לחצר ומחצר לבתים הא אמרינן דאסיר לעיולי ולאפוקי בשבת כי לא עירבו מהו לעיולי מחצר לגג ומגג לחצר ומגג לגג של חבירו מי אמרינן גג כבית משוינן ליה ואסיר או דילמא כיון דגגין אוירא בעלמא נינהו כחצר דמיין ושרו פליגי תנאי בהא מילתא דתנן [פ"ט.] כל גגות העיר רשות אחת הן ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל אחת ואחת רשות בפני עצמו רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות כולן רשות אחד לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית הילכתא כמאן ת"ש [צ"א.] דאמר רב הלכה כרבי שמעון כשלא עירבו אבל עירבו חצר בפני עצמו ובעי לאפוקי מאני מבתים לחצר אי שרית ליה לאפוקי מאני דשביתי בחצר לגגין דאידך חצר אתי לאפוקי נמי מאני דבתים דאידך חצר וחצירות הא לא מערבן ושמואל אמר בין עירבו ובין לא עירבו לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לגגין דאידך חצר והילכתא גגות וחצירות וקרפיפות ומבואות רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכם כרבי שמעון ואכסדרה ומרפסת נמי בהדייהו דתניא [שם:] גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן.
<h2>דף צג:</h2>
וכי משתרין בעירובי חצירות מחצר לחצר ומבית לבית היכא דשרי לעיולי ולאפוקי דרך פתחין אבל לא שרי לעיולי ולאפוקי דרך פתחין וקא בעי לאשלומי דרך גודא לא מישתרן בעירוב ואי איכא [ע"ו.] חלון דהויא ארבעה טפחים על ארבעה בתוך עשרה מישתרן בעירוב. ברם צריך אילו היכא דעירב לאישתרויי דרך חלון וקדיש יומא עליה ולבסוף אתו גוים וסתמוה לההוא חלון אי נמי נפל גודא ואסתתים ההוא חלון מהו לטלטולי דרך גגות מי אמרינן הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת או דילמא לא אמרינן הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת ת"ש [שם י"ז. צ"ג:] דאמר רבא בעי מיניה מרב הונא ובעאי מיניה מרב יהודה היכא דעירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך החלון ונסתם החלון מהו לטלטולי דרך גגות ואמרו לי הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת אי נמי שכח אחד מבני חצר ולא עירב איתסרו כולהו לעיולי ולאפוקי מחצר לבתים ומבתים לחצר ודאי כלים דשביתו בחצר שרי לטלטולינהו בכולה חצר מאי טעמא חצר אע"ג דאיכא דמר ודמר בגוה כחדא רשותא דמיא. ברם צריך מבתים לחצר ומחצר לבתים הא אמרינן דאסיר לעיולי ולאפוקי בשבת כי לא עירבו מהו לעיולי מחצר לגג ומגג לחצר ומגג לגג של חבירו מי אמרינן גג כבית משוינן ליה ואסיר או דילמא כיון דגגין אוירא בעלמא נינהו כחצר דמיין ושרו פליגי תנאי בהא מילתא דתנן [פ"ט.] כל גגות העיר רשות אחת הן ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל אחת ואחת רשות בפני עצמו רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות כולן רשות אחד לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית הילכתא כמאן ת"ש [צ"א.] דאמר רב הלכה כרבי שמעון כשלא עירבו אבל עירבו חצר בפני עצמו ובעי לאפוקי מאני מבתים לחצר אי שרית ליה לאפוקי מאני דשביתי בחצר לגגין דאידך חצר אתי לאפוקי נמי מאני דבתים דאידך חצר וחצירות הא לא מערבן ושמואל אמר בין עירבו ובין לא עירבו לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לגגין דאידך חצר והילכתא גגות וחצירות וקרפיפות ומבואות רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכם כרבי שמעון ואכסדרה ומרפסת נמי בהדייהו דתניא [שם:] גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן.
